הראל חברה לביטוח בע"מ נ' דולפין טורס בע"מ

פסק דין

בפני תביעת שיבוב שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 28.9.11 בירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היתה התובעת מבטחת רכב מסוג פורד פוקוס מ.ר. 3973051 (להלן: "רכב התובעת").

הנתבעת היתה במועדים הרלבנטיים הבעלים ומתירת השימוש באוטובוס מ.ר. 7275067 (להלן: " האוטובוס ").

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת אופן התרחשות התאונה , אשר ממנה נגזרת שאלת החבות: גרסת התובעת הינה כי כאשר נסע רכב התובעת , נהוג על ידי הגב' מרים עלפי (להלן: נהגת התובעת") בנתיב נסיעתו כדין, האוטובוס אשר נסע בנתיב הנגדי סטה מנתיב נסיעתו, התפרץ לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגע בו בצדו השמאלי קדמי.

גרסת הנתבעת לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתה, רכב התובעת אשר נסע בנתיב הנגדי סטה מכיוון נסיעתו לכיוון נסיעת האוטובוס ופגע עם הפינה הקדמית שמאלית שלו בצדו השמאלי האחורי של האוטובוס .

דיון והכרעה

העידו בפני נהגת התובעת וכן נהג האוטובוס .

נהגת התובעת העידה כי נסעה בנתיב הימני במהירות לא גבוהה בשל עומס התנועה ולפתע פגע האוטובוס בפתאומיות ברכבה בצדו השמאלי קדמי. לאחר התאונה ירד נהג האוטובוס מרכבו ונהגת התובעת ביקשה להחליף עמו פרטים. הואיל לא היה מקום לעצור וכלי הרכב שהיו במקום החלו לצפור, נהג האוטובוס עלה לאוטובוס והמשיך בנסיעה מבלי שמסר לנהגת התובעת את פרטיו.

לעומת זאת, העיד נהג האוטובוס, כי נהגת התובעת נסעה במהירות מופרזת ופגעה בחלקו האחורי של האוטובוס. נהג האוטובוס העיד כי לאחר התאונה ירד מרכבו וביקש את פרטי נהגת התובעת. לטענתו , היא סירבה בתחילה למסור לו את פרטיה, אך לבסוף מסרה לו את מספר הטלפון שלה. עוד העיד , כי לא מסר לנהגת התובעת את פרטיו , משום שלא ביקשה זאת .

ראשית, אציין , כי עדותה של נהגת התובעת היתה מהימנה עלי והתרשמתי מעדותה כי היא דוברת אמת. נהגת התובעת הסבירה באופן ברור כיצד התרחשה התאונה ולא נתגלו בעדותה סתירות. הגרסה שמסרה בעדותה אף זהה לגרסתה בהודעה שמסרה לחברת הביטוח לפיה: "במהלך נסיעה צד ג' שהגיע מהנתיב הנגדי סטה לנתיב שלי ופגע ברכבי בנתיב השמאלי וברח ולא נתן לי פרטים." איני מוצאת מקום לייחס משקל לכך שבחוות דעת השמאי מטעם התובע נכתב בתיאור האירוע כי "בהתאם לנמסר בטופס התביעה רכב צד ג' נסע לאחור פגע במכונית המבוטחת וברח". חוות דעת השמאי נסמכת על טופס התביעה, שכאמור בו מסרה נהגת התובעת גרסה זהה לזו שהוצגה בעדותה בבית המשפט, וככל הנראה נפלה טעות בחוות דעת השמאי. מכל מקום, חוות דעת השמאי יכולה לשמש ראיה לעניין הוכחת הנזק בלבד ואין לתת לה משקל לעניין אופן התרחשות התאונה.

כך גם איני מקבלת את הטענה כי נמצאו סתירות בעדותה של נהגת התובעת לעניין בריחת נהג האוטובוס ממקום התאונה. נהגת התובעת הבהירה בעדותה כי נהג אוטובוס אכן ירד, אך ניצל את המהומה שהיתה במקום ואת העובדה שלא ניתן היה לעצור בצד הדרך, עלה חזרה על האוטובוס ונסע וזאת מבלי שמסר לנהגת התובעת את פרטיו. התנהגות זו ניתן לכנותה כ"בריחה" בלשון העם.

איני סבורה כי יש בעובדה שנהגת התובעת העידה כי התאונה אירעה לאחר העיקול כדי לפגוע באמינות גרסתה. בשום מקום אחר לא מסרה נהגת התובעת גרסה כי התאונה התרחשה בעיקול. זו היתה גרסתו של נהג האוטובוס ולא גרסת נהגת התובעת.

להבדיל מהתרשמותי החיובית מעדותה של נהגת התובעת, הרי שעדותו של נהג האוטובוס עוררה בי ספקות באשר לאמינותה. כך, גרסתו כי לא מסר לנהגת התובעת את פרטיו משום שלא ביקשה ממנו אותם נראית תמוהה בעיני, בפרט נוכח העובדה כי רכב התובעת נפגע בתאונה.

זאת ועוד, נהג האוטובוס העיד כי מסר דיווח על אירוע התאונה לנתבעת סמוך להתרחשותה , ואולם, הנתבעת לא הציגה בפני בית המשפט את ההודעה שמסר נהג האוטובוס על אירוע התאונה , עובדה שיש לזקוף לחובתה.

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת נהגת התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה וקובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של נהג הנתבעת.

בעקבות התאונה פיצתה התובעת את מבוטחתה בסכום של 2,668 ₪ ונשאה בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 443 ₪.

לפיכך, אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,111 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסכום של 565 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 1,000 ₪ כולל מע"מ. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ב, 20 מאי 2012, בהעדר הצדדים.